רפואת ספורט

רופא ספורט הוא רופא שהוכשר למנוע, לאבחן ולטפל בפציעות ובבעיות בריאות שקשורות לפעילות גופנית, אצל ספורטאי עילית כמו אצל מי שרץ בסופי שבוע או חוזר לספורט אחרי גיל 50. בפי המטופלים הוא גם רופא ספורטאים או מומחה לרפואת ספורט. התחום כולל נקעים, דלקות גידים, שברי מאמץ, כאבי שרירים חוזרים וזעזוע מוח, אבל גם אסתמה במאמץ, התעלפות בזמן פעילות ואת השאלה מתי בטוח לחזור לספורט אחרי מחלה או ניתוח. הביקור מתחיל בתשאול מפורט על הפעילות (ענף, נפח, עצימות, שינויים אחרונים בעומס האימון), בדיקה גופנית ממוקדת ולעיתים קרובות בדיקת אולטרסאונד במרפאה. בהתאם לממצאים רופא הספורט מפנה להדמיה, רושם פיזיותרפיה, מתאים את תוכנית האימונים או מבצע פעולה כמו הזרקה. בישראל הוא גם מי שחותם על אישורי הכושר שדורש חוק הספורט מספורטאים רשומים, ושחלק מחדרי הכושר מבקשים.

• ✓כאב שחוזר בכל ריצה או אימון ונמשך יותר משבועיים-שלושה למרות מנוחה.
• ✓נקע בקרסול או בברך עם נפיחות, חוסר יציבות או קושי לדרוך על הרגל.
• ✓כאב בשוק, בכף הרגל או בירך בזמן מאמץ שמעלה חשד לשבר מאמץ, במיוחד אחרי עלייה מהירה בנפח האימונים.
• ✓מכה בראש בזמן ספורט ואחריה כאב ראש, בלבול, בחילה או בעיות זיכרון, גם בלי איבוד הכרה.
• ✓קוצר נשימה חריג, שיעול או לחץ בחזה בזמן מאמץ, כדי להבדיל בין אסתמה במאמץ לבעיה לבבית.
• ✓לפני חזרה לספורט אחרי התקף לב, ניתוח, היריון או הפסקה ארוכה, כדי לקבל תוכנית בטוחה.
• ✓לאישור הכושר המחייב של ילד או מבוגר שרשום באיגוד ספורט.
• ✓ירידה לא מוסברת בביצועים, עייפות מתמשכת או היעדר מחזור אצל ספורטאית (חסר אנרגיה יחסי בספורט).

בישראל רפואת ספורט היא התמחות מוכרת על ידי משרד הבריאות: התואר מומחה ברפואת ספורט הוא תואר מוגן, שניתן אחרי רישיון לעסוק ברפואה, תוכנית התמחות מוכרת ובחינות המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. עם זאת, רופאים רבים עוסקים ברפואת ספורט בתור אורתופדים, רופאי משפחה או רופאי שיקום עם הכשרה משלימה. כדי לבדוק, נכנסים למאגר בעלי הרישיונות הפומבי של משרד הבריאות ומסתכלים איזו התמחות רשומה בפועל; המילים רופא ספורט על שלט או באתר אינן ערובה בפני עצמן. בדיקות כושר לפי חוק הספורט יכולות להיחתם רק על ידי רופאים ומרכזים שמשרד הבריאות אישר לכך. לגבי תארים מחו"ל: בבריטניה רפואת ספורט היא התמחות מלאה, בארצות הברית היא תת-התמחות אחרי התמחות אחרת, ובצרפת היא הכשרה משלימה ולא התמחות ראשית. אף אחת מהן לא מומרת אוטומטית לתואר הישראלי; משרד הבריאות בוחן כל תיק אחרי הכרה בתואר הרפואי הבסיסי. אוסטאופת, פיזיותרפיסט או מאמן כושר שמתמחה בספורט אינם רופאי ספורט.