מנתח כללי

כירורג כללי הוא רופא מומחה שמנתח בעיקר את איברי הבטן: תוספתן, כיס מרה, בקעים בדופן הבטן, מעיים וקיבה, ולעיתים קרובות גם בלוטת התריס או השד. כשהעיסוק מתמקד במערכת העיכול נהוג לקרוא לו גם כירורג בטן או כירורג של מערכת העיכול. בשפת היומיום הוא פשוט המנתח, זה שפוגשים לפני הניתוח ושוב אחריו. הביקור הראשון נועד להחליט אם בכלל צריך לנתח: בדיקה גופנית, מעבר על האולטרסאונד או ה-CT, הסבר על הניתוח, על החלופות ועל הסיכונים, ואז חתימה על טופס הסכמה מדעת. המעקב אחרי הניתוח (צלקת, חזרה לאכילה, הסרת תפרים) נעשה במרפאה או בבית החולים.

• ✓כאב בטן מתמשך עם אבחנה שכבר ניתנה (אבנים בכיס המרה, בקע, דלקת כרונית בתוספתן) כשניתוח נמצא על הפרק.
• ✓בקע מפשעתי, טבורי או בדופן הבטן שגדל, מפריע בחיי היומיום או כואב.
• ✓אבנים בכיס המרה שאובחנו באולטרסאונד וגורמות להתקפים חוזרים אחרי ארוחות.
• ✓גוש בשד או בבלוטת התריס שרופא המליץ לגביו על חוות דעת כירורגית או ביופסיה.
• ✓גידול במעי הגס, בקיבה או בחלחולת שנמצא בבדיקה אנדוסקופית, כדי לדון בכריתה.
• ✓פצע, מורסה או ציסטה שדורשים טיפול בהרדמה מקומית או כללית.
• ✓חוות דעת שנייה לפני ניתוח שהציע רופא אחר.
• ✓מעקב אחרי ניתוח בטן: צלקת, כאב, חזרה לפעילות.

בישראל התואר מומחה בכירורגיה כללית הוא תואר מוגן. בדרך אליו: רישיון לעסוק ברפואה ממשרד הבריאות, התמחות של כשש שנים במחלקה מוכרת, שתי בחינות התמחות (שלב א' ושלב ב') שעורכת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, ובסוף תעודת מומחה שמנפיק משרד הבריאות. את כל זה אפשר לבדוק בחינם במאגר בעלי מקצועות רפואיים באתר משרד הבריאות: מחפשים את שם הרופא ורואים את מספר הרישיון ואת תחום המומחיות שהוכר. רופא שלמד בחו״ל (צרפת, רוסיה, ארצות הברית וכדומה) חייב לעבור את בחינת הרישוי הישראלית, אלא אם הוא פטור ממנה בזכות שנות ותק, ולקבל הכרה במומחיות מהמועצה המדעית, שלעיתים דורשת תקופת השלמה במחלקה ישראלית. בהשוואה לצרפת או לבריטניה, שם ההכשרה נקראת כירורגיה של מערכת העיכול, הכירורגיה הכללית בישראל רחבה יותר וכוללת גם שד, בלוטת תריס וטראומה בטנית. נקודה שמטופלים רבים מפספסים: כדי לנתח צריך זכויות ניתוח בבית חולים. ביקור במרפאה פרטית לא אומר שהמנתח מנתח שם. כדאי לשאול היכן יתבצע הניתוח ואם הוא מכוסה על ידי קופת החולים או ביטוח משלים.